ביקור של נחש

הם היו סביב תמיד. חצו את הכביש שעליו נהגתי, זחלו לקוצים על השביל שבו הלכתי, הסתתרו מאחורי העציצים שהשקתי והתחממו על האספלט בלילות חמימים - מה שהשפיע כנראה על ראיית הלילה המשובחת שלי.

כל קיץ מחדש, מפגש לא מתוכנן שהעלה עוד יותר את סף החרדה שלי מנחשים. פחד קמאי שהצטבר בקרקעית הבטן: עומר בן 3, פותח את הדלת ויוצא החוצה, לא עוברת שניה והוא חוזר פנימה בטיסה ולוחש: נחש, נחש. אני רצה אליו ומגלה צפע מקופל ממש מאחורי הדלת. לא מצליחה להדחיק את המחשבות של מה היה יכול לקרות, ומתקשה לישון בלילות שאחרי.

אבל הפעם שבאמת הותירה אותי נטולת נשימה הייתה כשחזרנו מבית חולים תל השומר לאחר ניתוח שאלה עברה קצת אחרי שנולדה. עומר (בן 11) וארנון (בן 6) נשארו בבית עם הסבים. כשהגענו הביתה, אחרי שגבי החזיר את הורי ליחיעם, השכבנו את הילדים ונפלנו לשינה עמוקה סוף סוף במיטה שלנו.

למחרת בבוקר גבי קם מוקדם ונסע לעבודה, ואני קצת אחריו כדי לשלוח את הילדים לבית הספר. זה היה בוקר שרבי, אז עשיתי סיבוב סגירת חלונות כדי לשמור על הקרירות בבית. כשהגעתי לסלון ראיתי משהו מוזר מונח על אדן החלון. התקרבתי וגיליתי צפע ענק מכורבל ומחכה לשמש שתחמם אותו ותחזיר אותו לפעילות.

אפילו עכשיו, 31 שנים אחרי, כשאני נזכרת וכותבת אני מתמלאת אימה. גבי איננו, אני ושלושת ילדי בבית עם צפע אימתני.

נרתעתי לאזור השינה וסגרתי את דלתות חדרי השינה של הילדים ומשם החוצה לחפש עזרה. עברתי 3 בתים עד שמצאתי את ניר נייס שעדיין לא יצא לעבודה.

הוא בא. נתתי לו קלשון והוא התחיל לחבוט בנחש, לנסות לתקוע את שיניי הקלשון בגוף הצר עד שהצליח לתפוס אותו, להוציא מהבית ולהרוג. אני זוכרת את פניו הלבנים כשאמר לי: הייתי ביחידה מאוד קרבית, אבל לא זוכר שאי פעם כל כך פחדתי...

בהמשך היום מצאתי בחדר השינה שלנו גבישים לבנים – שתן של נחשים. כלומר, הצפע המפחיד הזה בילה בביתנו מי יודע כמה זמן... בשבוע שנשמתנו כמעט פרחה בגלל ניתוח של 6 שעות כולל יממה בטיפול נמרץ עם תינוקת בת 4 חודשים, ילדינו הגדולים בילו בבית בחברתו של צפע מסוכן.

המקרה הזה זעזע אותי כל כך, ששנים לא הצלחתי להשתחרר ממנו. שנים של לסגור את דלתות הבית, לבדוק כל ערב מתחת למיטות, בתוך המיטות, להעיף מבט על החצר לפני שהילדים יוצאים לשחק, להירתע ממקומות שבהם נראה אי פעם נחש – כמו אותה פעם כשהזמנתי חברות לארוחת בוקר בחלקת הדשא מתחת לאלון בחצר היפיפה שצמודה לבית, כשלפתע ראינו נחש זוחל לאורך החומה, ויותר לא יכולתי שנים רבות לבלות בפינה היפיפייה.

ובהמשך, היו עוד פעמים שראיתי נחשים צמוד לבית, כל פעם מחדש הזמנתי את יובל ארליך, לוכד הנחשים המקומי, ותמיד תמיד התברר שלא מדובר בצפע אלא בנחש דומה שאינו ארסי, זעמן המטבעות. הוא הראה לי את הסימנים המבדילים ביניהם והסביר עליו בכוונה להרגיע אותי, אבל אני בכל זאת ביקשתי שייקח את הזוחל המבהיל וישחרר רחוק מהבית.

ואז, יום אחד גיליתי נחש (צפע?) לכוד בתוך גיגית מים שעמדה מתחת למרזב בכניסה לבית. לשמחתי. למרות הפחד, הצלחתי להתקרב ולהתבונן. זכרתי את הסימנים שיובל לימד אותי: העיניים הצרות (צפע) לעומת העגולות (מטבעון), הקשקשים השונים על הראש, והבנתי שהמסכן ששחה ולא הצליח לטפס החוצה מהגיגית הגדולה הוא זעמן ולא צפע. לקחתי מקל ארוך ועזרתי לו לצאת. הוא החליק החוצה, זחל לאיטו כאומר תודה, ונעלם  בסבך הירוק.

ואני? אני הרגשתי שמשהו מהפחד נרגע. זה שהעזתי להתקרב ואפילו לעזור בלי לבקש עזרה ממישהו אחר, היה בשבילי סוג של ריפוי, טיפול בפחד הנורא שליווה אותי כל שנות ילדותם של ילדי.

אבל עכשיו, כשנולדו לי נכדים וגם הם גדלים בחוץ בטבע יחפים ונטולי עכבות, אני מבינה שהפחד לא ממש נעלם. כנראה שלְפַחֶד מנחשים כשגרים בתוך החורש הטבעי, זה גם קצת צורך קיומי הישרדותי. ואולי אפילו יש בכך גם פן הגיונו.

ושוב אני חוזרת אל משנתם של האינדיאנים. הנה מה שלאה דרום העבירה לי לאחרונה על מה שיש לאינדיאנים לספר על מפגשים עם נחשים:

נחש, סגולותיו מרובות ומיוחדות.  כאשר זוחל מופיע בחייכם, חפשו הזדמנויות לביטוי עצמי וצפו להתפתחותה של הסתמכות עצמית ברמה חדשה. העוצמה של סגולת הנחש היא כוח הבריאה, משום שהיא מגלמת מיניות, אנרגיה רוחנית גבוהה, אלכימייה, יכולת רבייה והתעלות. השלת עורו של הנחש זוהי אנרגיה של שלמות, מודעות קוסמית והיכולת לחוות כל דבר מרצון וללא התנגדות.

וזה רק חלק קטן מתוך הסגולות הנפלאות...

4.4.2022