חתיכת שמיים

"היי חברה', תראו – שמיים!"

שמוליק עצר וחסם את השביל. כל מי שהיה אחריו הרים ראש. בין העלים הגזורים של השרכים הגדולים, מעבר לענפים הסבוכים שזקנקני טחב אפור תלויים עליהם ועלים רחבים וירוקים צומחים בפרקיהם, ומעל לצמרות הגבוהות שסוככו למעלה, בצבצו כתמים כחולים. ורק כשהעין הגיעה אל קרעי השמיים הבהירים שמתי לב שכבר כמעט שבועיים לא ראיתי את השמים..

שמוליק. מתוך טור של מטיילים שפופים נועצי מבט בעקבים של זה שמלפניהם, רק הוא משתמש בעיניים. הראש שלו זז ומחפש כל הזמן. מגלה זיקיות שהסתוו, פרחים נדירים ופירות מגרים, ושוכח איך בתרמילים האוכל הולך וכלה, מתעלם מקרקורי הבטן.

כשהציע לי להצטרף למסע הרגלי קנה אותי בביטחון שלו. "תראה" הוא אמר, "יש את הכפר הזה 'פונטה-דה-פררה' פה במפה. לא רחוק מתפתל האמזונס ומדרום מזרח על אותה גדה במרחק של 7-10 ק"מ נמצאת 'אובידוס'. כל מה שצריך זה לחצות את הג'ונגל ולשמור על הכיוון. מקסימום אם נסטה נפגוש את הנהר ונמשיך אתו.

האמת, זה משך אותי לחצות כברת ארץ חדשה. נכון שהמפות פה בקנה מידה 1 לחצי מיליון, ונכון שטופוגרפיות לא ממש מצוירות עליהן, אבל המחשבה שאחזור לארץ לאחר שנה עם סיפורים מעולם אחר (לא כמו כל אלו שסיימו את הצבא וישר יצאו עם תרמיל מצויד מחנות 'המטייל' למסלול השגרתי בדרום אמריקה) קנתה אותי.

הרצועות הרטובות מזיעה ולחות שפשפו לי בכתפיים והזכירו היכן אני נמצא. מעלי עלים רחבים כמו מגשי קפה שצברו מים בבטנם הקעורה והשירו טיפות לחות על המניפות הגזורות של השרכים שמתחתן, ואני' בתוך הרסס הזה' מגיר זיעה מבפנים ומבחוץ. ניצלתי את ההזדמנות שכולם נעמדו והורדתי את התרמיל.

אליסטר שאל באנגלית משובשת אם זה אומר משהו שרואים את השמיים ושמוליק התנפל על השאלה והתחיל להרצות. תפסתי את הרעיון הכללי. צמרות רחוקות זו מזו מעידות על עצים מדוללים וזה סימן לשינויים: קרחת יער או נהר גדול (לא שומעים זרם מים סימן שנהר זה לא), כביש או ישוב של בני אדם.

ורד לעומת זאת העלתה אפשרות שאולי שבט אינדיאני נמצא בסביבה. ורד, שהכעס הראשוני התחלף לה בטינה עמוקה, טינה אל הג'ונגל וטינה אלי ששכנעתי אותה להצטרף להרפתקה, הפסיקה להאמין לשמוליק ולהסבריו וקלטה את הג'ונגל כאיזה גיהינום פרטי שנועד להתנכל לכל מעשייה, כאילו כל מהמורה או אבל שנתקלה בם, כל ענף קוצני שנשמט לעברה, חיכו מאה שנה לרגע שתעבור לידם ותיפגע. וגם השמיים שבצבצו למעלה כחולים ומוארים כמו חלון של תקווה לעולם המוכר לא הצליחו להסיר את החשד שזוהי איזו הטעיה שנועדה לעורר בה ציפייה ואחר-כך להפיל אותה לתוך בור של דכאון. ואני, שהזמנתי אותה להצטרף אלי בלי לדעת אותה ואת היער שלפנינו, שצעדתי אחריה 10 ימים רואה את רגליה החבולות מת לגעת בידיה המשופשפות, אני ניגשתי אליה בעוד היא יורה מילים קוצניות על תופי טם-טם ולוחמים אכזריים, חיבקתי אותה ושכחתי את כל המבוכות והלבטים אם היא שמה עלי ואיזה סיכוי יש לי אצל אחת כמוה. חיבקתי והיא בכתה והדמעות שלה טפטפו ונספגו לי בחולצה מוסיפות מלח לבד הרטוב.

"מצטער ילדונת, לא חשבתי כשהזמנתי אותך. רציתי שתהיה לנו סתם הרפתקה קטנה ונוכל קצת להתנתק מהבלגן ולנקות את הראש".

ורד הרעידה קצת ומילמלה משהו שלא הצלחתי לשמוע אבל נדמה היה לי שאלו הן המילים הכי חשובות שנאמרו אי פעם בג'ונגל, אז הרמתי את הפנים הרטובות שלה וליטפתי את הלחיים מורח לה את הדמעות ואמרתי שאני כאן ואין לה מה לדאוג כי אני אחראי שהיא חוזרת הביתה ולא נתקעת בשום ג'ונגל בעולם.

"חשבתי שלא יהיה לך אומץ" אמרה בעיניים עצומות. "חשבתי שבשבילך אני סתם אחת שפגשת בדרום אמריקה ועוד מעט תשכח"

אח"כ היא פתחה את העיניים והן היו כמו השמים, כחולות ועמוקות וטובלות בכל כך הרבה רוך, אז לא יכולתי להתאפק יותר ואספתי את הפנים של בתוך ידי מקרב אליה את הפנים שלי, רועד ולגמרי לא בטוח. ורד הצטנפה פנימה והשחילה ידיים בתוך החולצה הרטובה והשפתיים שלה המשיכו למלמל מילים לתוך שפתי. ואז, מבעד לעור היבש והסדוק של שפתיה בקע לו טעם מתוק של חמימות ותום ואנחנו נאבדנו אחד בתוך השניה.

מחיאות כף של שמוליק וכחכוחי גרון של אליסטר החזירו אותנו בחזרה. הסתכלנו עליהם ונזכרנו בג'ונגל אבל עכשיו היינו יחד אחד של השניה. שמוליק אמר שעדיין זו רק התחלה של סיכוי להגיע למשהו ולא בטוח אם השמחה לא קצת מוקדמת. אני חושב שורד לא ממש הקשיבה כי הגוף שלה נשאר רגוע ונינוח וצמוד אלי בלי לזוז. אני כבר התחלתי לחשוב איך אני מוציא אותה הכי מהר מהברוך וחשבתי שכדאי להמשיך ללכת.

ושוב, שמוליק מוליך אותנו, נעזר במצפן ובחושיו החייתיים, בוחר צעד אחר צעד את הנתיב שבו הענפים רכים וגמישים ואפשר להזיז אותם הצידה כדי לראות עוד מטר קדימה, אולי נמצא נתיב של חיות שעברו פה לפנינו. ובעוד הידיים עסוקות בהסרת המכשולים שלפנינו, שקעו הרגליים בתוך ערמת עלים ענפים פרחים ופירות שהצטבר על הקרקע והיו בעיצומו של תהליך ריקבון כדי לחזור ולהיות מזון לאותם עצים שעליהם היו תלויים ומהם לא מזמן נפרדו.

אליסטר צעד אחרי שמוליק מנופף אולר קפיצי חד בעזרתו חתך את ענפי המטפסים שהשתרגו בין העצים ופתח שביל לבאים אחריו, ובגלל האולר ורד שומרת על מרחק סביר אחריו, מנצלת את העברית כדי לתאר אותו כל פעם באופן אחר. הפעם לשם שינוי הוא גלגול אינדיאני שנשלח מהאל הטוב לשמור עלינו שלא נסטה מהדרך ונאבד. אולי אם הייתי מחבק אותה על היום הראשון כל המילים על הג'ונגל היו נשמעות אחרת.

בלילה ההוא עוד ישנו בג'ונגל. אליסטר בנה את האוהל אבל החליט לישון עם שמוליק באוהל שלו. פרשתי את שק השינה וורד ההרוסה נשכבה עוד בטרם שקעה השמש ולא זכתה לראות את כרעי השמיים המאדימים. עשינו מדורה וחילקנו בינינו את שמירת הלילה. אני הייתי ראשון והכנתי לחם בתוך הרמץ הבוער מבצק שאליסטר ערבב ממים וקמח תירס שמילא בתרמילו. עכשיו הבנתי שאליסטר השתקן ידע לאיזו הרפתקה אנו נכנסים ושמר על הקמח בקנאות בשביל הלילות האחרונים. זה כל האוכל שנשאר. שמוליק סירב לטעום את שפע הפירות שצמחו על העצים והשיחים מפחד הרעלה והבטן הצטמקה והתקשתה לעכל את לחם התירס התפל.

בלילה ההוא ורד ישנה רעבה בזרועותיי. ניסיתי להאכיל אותה במעט פירורי לחם טבולים בתה אבל היא הייתה עייפה ולא ממש התעוררה. אני חיבקתי אותה ורעבתי לגופה. בבקר פקחתי עיניים לתוך פניה המחייכות. היא סיפרה לי שהיא התעוררה והייתה אחוזה בידיי הישנות כל כך חזק ונראה היה לה שאני לא מתכוון להתעורר ולא אשחרר אותה לעולמים. אמרתי שמבחינתי אני באמת לא מתכוון לשחרר אותה ושאני רוצה אותה ומקווה שהיא לא תעשה לי על זה עניינים.

"תוציא אותי מכאן שאול" אמרה ורד, "תוציא אותי מהג'ונגל ואני נשארת איתך". ורד סבלה בג'ונגל. העוצמה הירוקה, הצמרות הסבוכות והעלים הבוהקים שנשמו פחמן ופלטו מולקולות חמצן שכמעט אפשר היה לראותן בעיניים, כמעט הוציאו אותה מדעתה. נשמתה זעקה למרחבים הפתוחים. ורד שגדלה במדבר לא יכלה להכיל את כל הירוק הירוק הזה. היא צעדה 10 ימים בודדה וכלואה ומפוחדת. שמוליק חשב שהיא מפונקת וזעם על שהבאתי אותה איתי. מה אליסטר חשב קשה לדעת, כי הוא שתק ונשאר מרוכז בעצמו, עוקב אחרי שמוליק כמו צל נאמן. אני פחדתי מהביטחון העצמי והירידות הציניות שירדה עלינו הגברים שמוכרחים להוכיח לעצמם את עוצמתם מול טבע אלוהים, ועליה בת המין הנשי שנדבקה למאצ'ואיזם במקום ללכת לאי של נשים בלבד. פחדתי ממילותיה והייתי עיוור לחרדותיה, נבוך מול המלל השוצף שחיפה על בהלה אמתית. אני שתקתי ושתיקתי הוציאה ממנה יותר ויותר זעם וציניות כי בגללי היא באה, בגללי ולא בגלל הג'ונגל. חשבה שאם תניח לי לצאת לבד לטיול היא תאבד אותי ותישאר תקועה עם אותה חבורה ילדותי שאיתה יצאה מהארץ כדי לממש את טיול השחרור המסורתי. נפגשנו בבאיה אחרי הקרנבל ואני נראיתי לה ישר מההתחלה. היא שמחה שהצטרפתי אליהם וחשבה שבטח נצמדתי לעברית שלהם לאחר שטיילתי לבדי כבר חצי שנה. היא כל כך התגאתה כשהזמנתי אותה והרגישה גדולה וחשובה ושמחה להיפרד מהצעקנות הישראלית, האווירה הבתר-צבאית שהביאו עמם חבורות החיילים המשוחררים מישראל לעולם הגדול. ורד צעדה בעקבותיי וקיוותה לגדול להיות עצמאית כמו שנראיתי לה אני בהתחלה.

שמוליק ניער את האוהל וזרק שכבר בוקר וזה לא יום שבת. רציתי לשמוע עוד איך ורד מתארת את מה שהרגישה בימים האחרונים, אבל היא חייכה מפויסת ואמרה שיהיו לנו עוד לילות ובקרים וכדאי להשאיר קצת סיפורים לימים שיבואו. "תספר גם אתה" אמרה ורד מרפרפת אצבעותיה על פני. הרגשתי פתאום שהג'ונגל מסביר לי פנים וחשבתי שהייתי מוכן עוד כמה ימים להישאר פה עם ורד כדי לסגור איתה כמה שנים לא ידועות. ורד צחקה ואמרה שעל ג'ונגל עם אמבט היא מוכנה להתפשר. היא הראתה לי את הג'ינס הקרוע ואמרה שכל בגדיה זקוקים דחוף לכביסה יותר רצינית. היא שלפה גופיה אפורה יבשה מתרמילה ובטבעיות, כמו היינו יחד כבר הרבה ימים, היא הסירה את חולצת הטריקו הלבנה והמוכתמת שעליה וגילתה בפני גוף מפואר שעצר לי את הנשימה ומילא אותי בגל של ביישנות. רציתי לגעת בעור החלק, ללטף שד עגלגל ולהרגיש איך זורם דמה מתחת לעור המבריק. ורד הרימה ידיים והתיזה דאודורנט על תלתלי בית שחיה מביטה בי וזויות פיה מתעגלות בשובבות. היא נהנתה הממזרה מהמבוכה הגולמנית שלי, השחילה עצמה לתוך הגופיה והתרפקה עלי לוחשת שאולי הערב היא לא תהיה עייפה ובחושך אני אוכל להעז ולאהוב. חיבקתי אותה כל כך חזק וליטפתי את גבה וכתפיה ועורפה והנחתי לחי מול לבה על השד העגול. אמרתי לה שזה נראה לי בזבוז לוותר עליה לטובת אי הנשים.

בערב ההוא כבר יכולתי להציע לה ג'ונגל עם אמבט.

הגענו לאובידוס לקראת אור אחרון. שמוליק זרח משמחה ולחץ את ידי בהתרגשות מבטיח שנתראה בארץ והוא בטוח שיהיו לו עוד סיפורים על מסעות לא שגרתיים. אליסטר ניענע בראשו והיה לי ברור שלשמוליק יהיה לפחות עוד שותף אחד.

אני חיפשתי אכסניה. בדקתי את החדר בדקדקנות משתדל להעניק לורד את האמבט שעליו חלמה. ורד אמרה שרצוי שהוא יהיה צמוד לחדר כי אין לה יותר בגדים ונראה לה שבימים הקרובים היא פשוט תישאר ערומה.

ורד היתה צעירה ממני ומנוסה ממני. היא קילפה את בגדי המבוצבצים ושיפשפה את גופי מכף רגל ועד ראש נהנית להקציף סבון על שערי המדובלל. אני ליטפתי והיא ניקתה, חוזרת למסורת עתיקה של תפקידים נשיים. היא קירצפה כל תא ואני כמעט שטבעתי במים הזורמים. היא קירצפה והובילה אותי למיטה הנקייה. ורד שהג'ונגל הצר צעדיה ועורר כעסה ופחדיה פרחה בין הסדינים הצוננים ואני השתחררתי מכל דאגותיי ונתתי לה להוביל אותי אל גן העדן המבורך.