מאדאם בסדר
2003
מחזה קצר בשתי מערכות
משתתפים:
אנה – אשה צעירה
שמעון – איש צעיר
נאוה – שכנה. אשה מבוגרת
ילדה – הבת של אנה
מערכה ראשונה:
[על הבמה: חדר בדירה של אנה. בצד ימין שולחן ועליו מפה וצנצנת עם 3 פרחי חמניה. ליד השולחן שני כסאות שונים זה מזה. מעל לשולחן חלון, רואים דרכו שמים וחוטי חשמל. לידו דלת סגורה. בצד שמאל ספה פתוחה ועליה זוג מכורבל מכוסה בסדין.]
אנה: תודה
שמעון: די עם התודה הזאת כבר
אנה: לא תודה
שמעון: לכי תזדייני
(שניהם פורצים בצחוק).
[אנה קמה, לובשת טישרטס גברית ויוצאת. שמעון מתמתח, קושר מסביב מותניו את הסדין ומסתובב בחדר. נעמד ליד צנצנת הפרחים, שולף פרח אחד ותולש עלעלים]
שמעון: עובר, לא עובר, עובר, לא עובר, עובר, לא עובר,... עובר! כוס אמק צריך להתחיל ההפך, [שולף עוד פרח] לא עובר, עובר, לא עובר, עובר, לא עובר... עובר! נו באמת אנה, איזה פרחים את קונה.
[אנה נכנסת, לבושה בחצאית פרחונית, מחזיקה מגש עם שתי כוסות קפה וצלחת עוגיות]
אנה: אתה לא נראה לי כל כך ממהר. מה קורה? אין לך עבודה?
שמעון: יש עבודה, אין עבודה, את לא תקבלי אותי כאן הבוקר?
אנה: אני צריכה ללכת עוד מעט, אתה יכול להישאר. מה עשית עם הפרחים שלי?
שמעון: זיינתי אותם, טוב? לא הספיק לי הפרח שאת אז...
אנה: די עם זה. אתה יודע שאני לא אוהבת שאתה מדבר ככה
[דפיקה בדלת]
אנה: אוף. רוץ תתלבש. לא נעים. [שמעון יוצא משמאל לבמה] כ-ן
[לחדר נכנסת ילדה כבת 8 עם סיר גדול] אמא שולחת לך ממולאים.
אנה: היי חמודה, בואי, תכנסי. אמא ביום טוב אני רואה.
ילדה: היא נשארה כל הלילה בבית ובבוקר היא שרה כשבישלה.
אנה: בואי, אני אעביר כמה לצלחת ותיקחי את הסיר בחזרה. איך החופש?
ילדה: אני צריכה ללמוד. תהיה לי בחינת מעבר בסוף החופש ו... אני חייבת לעבור. אסור לי להישאר עוד שנה. אני חייבת כבר לגמור עם הביצפר הזה ולשמור על אמא שלי.
אנה: אל תדאגי. נלמד ביחד. בטוח תעברי.
ילדה: הלוואי והייתי בטוחה. אמא תמיד מזכירה שלא הסכימו לרשום אותי לגן.
אנה: אמא שלך דאגה לך לגן אחר, הרבה יותר טוב. היא טיפלה בך כל כך יפה כשהיית קטנה.
ילדה: כן. טיפלה. בקושי הייתה חוזרת. מזרקים הביאה לי לשחק באמבטיה.
[שמעון חוזר לבמה. מלובש. מניח את הסדין על הספה ומרחרח בהגזמה]
שמעון: אממ... מה שאני מריח. כל בוקר זה ככה?
הילדה פורצת בצחוק. כל בוקר? אתה רוצה לדעת מה יש כל בוקר?
שמעון: ממולאים, לא?
כן, בטח. אמא ממולאת זה מה.
אנה: אל תדברי ככה על אמא שלך.
שמעון: זהירות ילדה, נכנסת לבית של מאדאם בסדר.
אנה: אל תלעג, היא רק בת שמונה, לא פרטנרית שלך.
שמעון: הילדה הזאת בת שמונה ויודעת על החיים פי עשר ממך.
אנה: לא שוב.
שמעון: לא [מתיישב על יד השולחן ופותח את הסיר] שוב.
ילדה: יש לך תוכי בבית. אני קוראת לאמא. היא אוהבת תוכים. במיוחד כשהם צעירים.
[שמעון ואנה מסתכלי זה בזו. הילדה יוצאת].
אנה: איך עושים מאשה בת שמונה ילדה? אתה לא עוזר לי.
שמעון: את לא אלוהים מותק. אי אפשר לשנות את כל מי שסביבך.
אנה: לא לשנות. זו אמא שלה. וחוץ מזה אני לא אוהבת את טון הדיבור שלך, מי זה בכלל 'כל'?
שמעון: כל. כל דבר. כל קול. אז הקול שלי לא מוצא חן בעינייך? אני יכול ללכת. תמצאי אחר. לא בעיה בשבילך.
אנה: די, אל תהיה כזה. אתה דווקא מוצא חן בעיניי, מאיפה קיבלת את הרושם שלא בעיה בשבילי? הכל בעיה, לא רק זה, אין לך מושג... [דפיקה] כן [הילדה נכנסת ראשונה ואחריה אשה מבוגרת בחלוק ורדרד חצי רכוס. היא מסתכלת בחדר ופונה לכוון שמעון]
נאוה: שלום חמוד. אהבת את הממולאים שלי? רוצה עוד?
אנה [דוחפת את שמעון]: אתה צריך ללכת. לא כדאי לך לאחר לעבודה.
נאוה: איזו עבודה?
שמעון: איזו עבודה? אין לי עבודה.
אנה: מה?
שמעון: התפטרתי, טוב?
אנה: מה קרה?
שמעון: הם נתנו ליוסי את השולחן על יד החלון. וחוץ מזה נשבר לי לשבת שם כל היום.
אנה: אתה לא נורמלי. אתה חושב שעבודות כאלו מסתובבות חופשי ברחוב? אני לא מבינה מה קורה איתך הבוקר.
נאוה: יש עבודות אחרות. תלמדי ממני. לגבר שלך את צריכה לתת מנוחה.
אנה: לא רוצה ללמוד ממך. סליחה. אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?
שמעון: חשבתי לעבור אליך. זה פחות שכר דירה ו...
אנה: ומה, שאני אשלם? ומה עם אני [מניחה ידיים על הבטן ומכיירת בעזרתן הריון], מה עם כסף למחייה?
נאוה: תרדי ממנו מותק. גברים כאלו לא מסתובבים חופשי ברחוב. יש לך עבודה אז תפרנסי אותו. לא כל כך מהר נולדים תינוקות, צריך בדיקות נגד מחלות, לשלוף את ההתקן ו...
אנה [מתפרצת]: תעזבי אותי. זה הבית שלי [נאוה מתקרבת אליה ומנסה לחבק] יאללה, קישתה [הילדה מתרחקת לקיר] טפו טפו טפו, עופי מפה. עופו כולכם. איך אני תמיד נופלת לבור הזה. [שמעון רץ לספה ותופס את הסדין] טפילים. ערפדים. מוצצים מזוינים. למה אני צריכה את כל זה [מתחילה לשלוף סיכות משערה ולתלוש את השערות] איפה שאני הולכת הם מגיעים. די, תשארו במערה שלכם עטלפים מזוינים. תצאו לי מהשיער [נאוה מורידה את החגורה של החלוק ונותנת גם כן לילדה] תצאו, תצאו. נצמדים לרחם שלי ולא נותנים לתינוקות המתוקים שלי לצמוח. תראו, תראו [תולשת את החולצה, הכפתורים עפים לצדדים] שטוחה, בטן שטוחה, שום דבר לא גדל ברחם. מוצצי רחם עלובים, לא משאירים שום רירית לתינוקות שלי, כלום. [מסתכלת ונוגעת שוב בבטן] את לא יכולה לצמוח בטן? [מורידה את החצאית, מכדררת ומדביקה לבטן מתחת לתחתונים] תהרי לי, תתעגלי לי, תתרככי לי יא בטן שטוחה. הם כלום, עטלפים של מערה [שמעון תופס אותה ומחזיק את הזרועות. נאוה מחזיקה ברגליים, הילדה מתחילה לעטוף את אנה בסדין מסביב, והכל בתנועות מיומנות ומורגלות במלאכה] ערפדים של מרתף [הקול של אנה הולך ונחלש] טינופות של שערות, למה זה קורה לי שוב, זה רק בוקר יפה, לא שוב...
[הילדה קושרת עם החגורה מסביב לסדין העטוף, אחר כך שמעון מרים את אנה כמו מומיה ומניח על הספה. נאוה הולכת אחריהם ומנסה ללטף את קצוות השערות שמציצות מהסדין]
נאוה: די, די אנה, די מתוקה. זה רק בוקר יפה, לא צריך ללכת לשום מערות. די, די...
[אנה נאבקת ומוציאה קולות מתוך הסדין. לאט לאט התנועות נחלשות והיא נרדמת. שמעון נשען למרגלותיה על הספה. הילדה סוגרת חלון עם סורגים ומתיישבת ליד השולחן. נאוה מחלקת לכולם ממולאים].
נאוה: תגיד, בדקת אם היא לקחה את התרופה שלה שמעון?
שמעון: שכחתי, טוב? לא תמיד אני זוכר את כל ההוראות שלך. הגעתי בלילה והיא ישנה. בטח שכחה
נאוה: מה כבר אמרתי לך? כולו לבדוק בקופסא. כל שבוע אני מחלקת לפי ימים. אין שום בעיה לבדוק. אתה יודע איזו רגרסיה זה כשהיא שוכחת.
שמעון: די נאוה. אני לא יכול להשגיח עליה יותר. אני מוכרח להחליף את העבודה הזו. זה לא פשוט. זיונים, תרופות, הצגות... די עם זה. אני מוכרח לנסות משהו אחר.
נאוה (בציניות): מה אתה אומר. חשבתי שאתה תתמיד. אתה יודע מה זה בשבילי למצוא לה גבר חדש? כבר מזמן לא יצאתי לחפש, אני בטח זקנה מדי בשביל זה. [נוגעת בילדה] אתה חושב שכדאי שאכשיר את הקטנה? כבר הגיע הזמן?
שמעון: רק שהיא [מצביע לספה] לא תדע. שום תרופה לא תעזור מול זה.
[הילדה ניגשת אל האם, מורידה ממנה את החלוק הוורוד ולובשת אותו. מתחת לחלוק נאוה לבושה במדים לבנים של אחות].
- האור נחלש –
מערכה שניה
[הבמה מסתובבת ומופיעה במה מחולקת לשתיים. בצד ימין חדר בבית חולים. אשה עם מדים לבנים של אחות מקלפת סדין מעל גוף של חולה. החולה מתיישבת לאט לאט והאחות מגישה לה כדור וכוס מים לבלוע.
באותו זמן בצד שמאל שולחן עגול של בית קפה. איש יושב מול כוס בירה גדולה. ילדה עם חלוק ורוד שנגרר על הרצפה ופרח חמנייה בשיער ניגשת אליו, מתיישבת על ידו וממששת לו את הזרועות].
איש: את לא קטנה מדי בשביל זה?
ילדה: אתה לא אוהב קטינות? רוצה אשה בשלה? חש לי בשבילך, כזו מותק, ואין בעיה, היא עקרה. לא יהיו שום סכנות. אתה תהיה התרופה וההבראה שלה.
איש: את לא אמורה להיות בבית ספר עכשיו?
ילדה: חופש
איש: ולמה את חושבת שאני צריך את זה?
ילדה: כל גבר צריך. גם אתה מחפש מישהי שתטפל בך. דירה – יש. אוכל – ממולאים כל יום. זיונים – כמה שתרצה. תוכל להמשיך ללכת לבית קפה ולהגיד שאתה ממהר לעבודה. תגיע ראשון ותתפוס את השולחן ליד החלון.
איש [מוציא את הפרח מהשיער של הילדה ותולש עלעלים]: רוצה, לא רוצה, רוצה...
- המסך יורד –