קיר

איש צעיר עוצר מול קיר לבן. הוא מסתכל על הקיר שמתמלא בקווים ונקודות. בחוץ, שמש בהירה מאירה את הרחובות. תיירים מהלכים בנחת, מרימים מבט אל הבתים המסוגננים. התושבים ממהרים לעבודה. עיר.

"קח" דחפה כרטיס לידו. "מתנת פרידה. מה אכפת לך, לא בא לי לטוס השנה. חוץ מזה, המרחק בטח יעשה את שלו."

בפנים, קירות גבוהים נאספים אל תקרה עגולה. מול הקיר המזרחי במה מגודרת. על הבמה מגן דוד מברזל עם פמוטים ונרות דולקים. צמוד לקיר המערבי מדרגות שמובילות אל עזרת הנשים. בצד השני קירות גבוהים ומעליהם קשתות אטומות.

"הכי כדאי לפראג" אמרה. "כולם במשרד אומרים שזאת העיר הכי יפה באירופה. וחוץ מזה יש מבצע. ידעתי שתתלבט אז בחרתי בשבילך."

על הקירות קווים ונקודות מצטרפים לאותיות. אותיות למילים. מישהו כתב במכחול ובצבע, שחור ואדום על הקיר הלבן, בכתב מסותת בקפידה, אותיות עגולות מרוכזות בעצמן. MANDEL אותיות גדולות באדום. Zikmond אות ראשונה גדולה באדום, אותיות קטנות בשחור. 1939.X.17 יום בספרות, חודש באותיות לטיניות ושנה מלאה.

ירד מהמטוס. נכנס לחדר במלון של מבצע. יצא מהחדר. מה אמרה? עבר מתחת לשעון בכיכר העירייה, קרא כרזה בכניסה לתאטרון השחור, הציץ בחלון בית-קפה קפקא, חזר לחדר. במדריך שנתנה בשדה התעופה סימנה בעפרון: 'מרחוב סירוקה יורדים במדרגות ונכנסים לאולם ההנצחה של בית הכנסת פנקס, משם ממשיכים לעבר בית הקברות היהודי הישן, אחריו בית כנסת בלאוזן עם אוסף יודאיקה מפואר, ומשם יוצאים אל רחובות סואנים עם בתי קפה, מועדונים, כנסיות ותאטראות הומים.'

איש צעיר עומד מול קיר לבן. הקיר משחיר משמות ותאריכים. של מי השמות? מי אנשים? WEXBERG שם משפחה, Izak שם פרטי, 1889.XII.2 תאריך לידה, סוגר את החנות פעם אחרונה, 1940.V.30 שנת פטירה. Gerta שם פרטי, 2.VI.1887 תאריך לידה, תופרת מטבעות במכפלת השמלה, 1942.VII.4 יום מותה. Jan שם פרטי, 1914.IX.8 תאריך לידה, תומך בהוריו המטפסים על משאית ישנה, 1942.VII.14 תאריך פטירה. Marie שם פרטי, 1921.IX.21 תאריך לידה, עוטפת את גופה במעיל ארוך מפני עיניים חמדניות, 1942.VII.21 נרצחה. David שם פרטי, 1932.III.3 תאריך לידה, סוחב מזוודה עם חפצים ותמונות למזכרת, תכשיטים שיהיה במה לשחד חיילים ממלאי פקודה, נרצח בתאריך 1942.VII.14. Berta שם פרטי 1929.II.17 תאריך לידה, גוועת מרעב על הדרגש החשוף.

ואיך חייו ממשיכים.

יותר לא יתקשר. על מה ידברו? שוב תגיד שהם לא מתאימים ואיך הפסיביות הזו שלו פשוט מוציאה אותה מדעתה.

שעה שלמה מול קיר לבן אחד.

איש צעיר חושב איך נפרדים בין קירות מלאים בשמות ותאריכים. באותו רגע, במעין הבזק של ידיעה הוא מחליט. הולך אל הקיר הראשון בכניסה ומתחיל לקרוא: LOVY Arenst. השמות באותיות לועזיות בשפה הצ'כית. יש אותיות שמבטאן שונה. הוא רוצה להגות כל שם שעל הקיר כמו שקראו לו הוריו ממש כמו ביום שנולד, או כמה ימים מאוחר יותר כיוון שהתלבטו אם לקרוא על שם סבא רבה מצד האב, או הדוד שנפטר בדמי ימיו, או אולי שם שלא היה במשפחה עד עכשיו. במחשבה רבה ניתן השם, ואת השם הזה בדיוק הוא רוצה לקרוא.

איש צעיר יוצא וקונה מילון צ'כי-אנגלי. הוא לומד כל אות, את צליליה ומנגינתה ודרך הגייתה. אחר-כך ניגש אל הקופאית שיושבת קצת בבטלה בכניסה לבית הכנסת, ובודק אם הוא נשמע נכון. כל הגה הוא בודק. וכשמרגיש בטוח חוזר אל הקיר הראשון וקורא: ארנסט לוי, עשרים ואחד לשישי אלף תשע מאות ותשע, מקף, עשרים וחמישי לשמיני אלף תשע מאות ארבעים ושתיים. אוטה, עשרים ושתיים לשביעי אלף תשע מאות ושלוש עשרה, מקף, עשרים ושמונה לרביעי אלף תשע מאות ארבעים ושתיים. ארנוסטאקה, עשרים ושתיים לשלישי אלף תשע מאות שמונים ושמונה, מקף, עשרים ושמונה לרביעי אלף תשע מאות ארבעים ושתיים

איש צעיר אומר בקול שם אחרי שם. כל שם שנכתב על הקיר.

בחוץ ארץ זרה. השמש שוקעת. עוד יום עובר

בפנים קירות נפרשים כמו אופק מושלג

שמות פרטיים צועדים בשחור,

שמות משפחה נספגים

באדום על השלג

הרך

נכתב לאחר ביקור בבית הכנסת פינקס בפראג. אתר ההנצחה לכל היהודים מצ'כוסלובקיה שנרצחו בשואה.