2013
[ מתוך האתר הדו-לשוני דוגרינט ]
ביקורת סרטים
האיש ללא סלולארי
הגעתי לסרט בגלל הכותרת. צלצלה לי כמו פתיחה לסרט סקוטי או אירי, רק שבסרט הזה השמות של היוצר ושל השחקנים הם שמות ערבים.
"גיבור סרטו של סאמח זועבי הוא ג'אוודת (רזי שוואדה), פועל בניין צעיר ונאה שמקדיש את עיקר זמנו לחיפוש אחר בחורות. כאשר אביו הפלאח (באסם לולו הנפלא) מגלה את האנטנה הסלולרית בחלקה הצמודה לשלו, הוא מנסה לגרור את בנו ואת הכפר כולו למלחמה בה." (שמוליק דובדבניynet )
נשמע מסקרן. הלכתי.
כל כך נהניתי. לא מבינה איך לא שמעתי עד עכשיו על הסרט הזה שיצא לפני 3 שנים. כלום. אחרי שראיתי חיפשתי אם כתבו עליו משהו. אז כן, מצאתי שתי ביקורות לא מאד מחמיאות, שמציינות כמה נדיר וכמה חשוב שסרט (ביכורים) של יוצר ערבי ישראלי ("אני פלשתיני" אומר בן דמותו בסרט) יצא לאקרנים, וכמה מעט אנחנו נחשפים לחיי ערביי ישראל מבעד לעיניהם. אבל..
עזבו 'אבל', אפשר גם לצאת ממגירת 'ערביי ישראל', מדובר בסרט שמדבר על החיים כאן ועכשיו, אתמול והיום. סרט שמתייחס באירוניה ובקריצה לנושאים שמעסיקים את ימינו, וסומך על הקהל שיצליח להבין על מה הוא מדבר מבלי לעבד את התסריט עד דק. (או במילים של מרט פרחומובסקי ממערכת וואלה: "התסריט שזועבי כתב יחד עם דיוויד רייס אינו מצליח להצטבר בסופו של דבר לאמירה קולנועית חדה ומהודקת").
הנה כמה מן הנושאים:
פער הדורות המיוצג מבעד לעיניי האב שמעבד את כרם הזיתים והבן שידו האחת בדלי מלט וידו השנייה מתקתקת ומסמסת.
של מי האדמה? של החקלאי או של המדינה, כלומר חברות הסלולר?
אימת הקרינה. הפגנות נגד פגיעה בבריאות הציבור מתארגנות בעזרת ניידים, על ידי גברים שמדליקים סיגריה בסיגריה ומחכים בציפייה לשמוע שמחלת הגרון של אחד מהתושבים שגר לא רחוק מהאנטנה היא סרטן לא עלינו.
זהות פלשתינית/ ערבית-ישראלית, מסורת מול קידמה, פמיניזם בחברה מסורתית, לימודים באקדמיה, מסיבות יער - איך נראים החיים של צעירים ערבים בישראל.
ובטח יש עוד.
יש עוד. חלקת זיתים. נופים ישראליים. אחלה שחקנים (לא מוכרים וכל כך יפים..) מוסיקה. אוכל. בקיצור – פיסת חיים.
והנה גם פיסה מהסרט: האיש ללא סלולרי
ממליצה בחום.
