הדרך שלי לא להתייאש

ביום שלישי האחרון, ב-28.4.2015, התקיים כנס מעניין שאורגן ע"י ה - Vital Voice בבית הגפן בחיפה תחת הכותרת: "כנס נשים באזורי קונפליקט – סולידריות ושותפות בקרב נשים באזורי קונפליקט. מבט מקומי, לאומי וגלובלי"

אני רוצה לספר על הכנס, על ההכרות עם נשים שהחליטו לעשות, ועל החשיפה למקומות נוספים בעולם. לי זה נתן כוח להמשיך למרות שאני מודעת לתיוג שלי אצל מקורבי ומרוחקי כ"תמימה גמורה".

הרצאה של ד"ר שרי אהרוני מהאוניברסיטה העברית לקחה אותנו מאה שנים אחורה לעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. 1500 נשים מליגת נשים בינלאומית צעדו במחאה על המלחמה ושברו את המיתוס ש"כשהתותחים יורים תפקידן של נשים לסרוג כובעי גרב, לטפל בנפגעים ולהיות המעודדות של חיילנו האמיצים".  במאי 1915 התקיים קונגרס נשים בהאג ובו מחאה נגד המלחמה ודרישה לפתור סכסוכים בדרכים לא אלימות, אי הכרה בכיבוש טריטוריה זרה, ודרישה לשוויון חוקי בין גברים לנשים. הכינוס הזה עורר זעם ומחאה בטענה לאי-פטריוטיות של הנשים המשתתפות בו (מוכר לכם?) אבל בסיכומו של עניין, בשנת 1919 חלק מן התביעות נכנסו להסכמי השלום שנחתמו בוועידת השלום בפריז.

החלק המרכזי בכנס בית הגפן היה פאנל של נשים פעילות:

השופטת (בדימוס) סביונה רוטלוי דיברה על המעבר הדרמטי מ"להיות חלק מהמערכת" ל"לההפך לפעילת מחאה מול המערכת" וסיפרה על תנועת "נשים עושות שלום" שהתחילה בקיץ האחרון בעקבות המבצע (מלחמה?) האחרון בעזה.

סמאח סאלמה אגברייה מ"נשים רוקמות שינוי" שהגדירה עצמה כ"פליטת פנים" (משפחתה פליטת הכפר סג'ארה) פתחה בסיפור מאלף על אמא שלה שכינסה את ארבעת בנותיה  ואמרה להן:  "אנחנו פליטות ולכן בכפר שבו אנו גרות עכשיו אנחנו אזרחיות סוג ב'. אנחנו שייכות למיעוט במדינת ישראל. ובנוסף אנחנו נשים ואתן יודעות מה זה אומר להיות נשים בעולם ובעיקר בחברה המסורתית. ולכן הדרך היחידה לחיות כאן היא ללמוד. ללמוד ולעשות". סמאח היא עו"ס שגרה בנוה שלום, ומנהלת ביפו את מרכז הנשים 'נאם' (כן בערבית) שהקימה.

עו"ד ענת טהון הוסיפה לשיח את המונח סולידריות וסיפרה על "החלטת 1325 במועצת הבטחון" שהיא תוצר של סולידריות נשית גלובלית. לכל מקום בעולם יש את היסטוריית האלימות שלו, אבל לנו לנשים, אימהות ואחיות יש מחיר משותף שכולנו משלמות, ומתוך זה קמה הפעילות הכלל עולמית.

(מתוך ויקיפדיה: "החלטה מספר 1324 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 31.10.2000  מצהירה על המחויבות של מועצת הביטחון של האו"ם להגן על נשים ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום ובפוליטיקה הבינלאומית. החלטה זו שנתקבלה לאחר שנים רבות עקובות מדם, הצהירה על הצורך של קובעי מדיניות ושל המשפט הבינלאומי להסתכל על חוויותיהן של נשים ונערות החיות באזורי לחימה וסכסוכים אלימים מתוך נקודת מבט מגדרית ומתוך הכרה בהשפעה הייחודית הקיימת על נשים, נערות (וילדים) במצבים כגון זה. החלטה 1325 מהווה את המסמך הרשמי הראשון של מועצת הביטחון שדורש מהצדדים המעורבים בסכסוכים אלימים לכבד זכויות נשים ולתמוך בשיתוף וייצוג נשים בתהליכי משא ומתן לשלום ובפתרון סכסוכים. את ההחלטה יזמה שרת החוץ של נמיביה בעת שכיהנה כראש המועצה לביטחון של האו"ם, לאחר עבודת לובי של ארגוני נשים").

פידאא  נרא אבו דאבי מנהלת עמותת מהפך-תע'יר דיברה על היוזמה  להקמת העמותה, על הפעילות בכל הארץ, ודיברה גם על היותה מנהלת אשה פלסטינית במציאות הישראלית.

ואחרונה מרשימה ומקסימה Kah Walla, מנכ"לית ומייסדת חברת הייעוץ STRATEGIES שהגיעה מקאמרון הוסיפה את הפאן הכלל עולמי, סיפרה על המתרחש בארצה והוסיפה תובנות חשובות לשיח. הלוואי והייתי זוכרת את כל מה שאמרה, כי לכתוב לא הצלחתי, התרכזתי בלהבין את האנגלית.

בהמשך היום התקיימו מושבים רבים נוספים, הזדמנות למפגש עם פעילות נוספות מהארץ, מאירלנד ומברזיל. במושב שבו השתתפתי התקיים דיון על תפקידן של נשים בשינוי מבנים של אלימות לאורה של דמות מפתח שהצליחה לחולל שינוי כזה: וואנגרי מאאטאי, האישה ששתלה עצים מקניה. הקישור הוא לסרט מומלץ על האישה שמצאה דרך ייחודית לשינוי המציאות בארצה. כיצד אפשר לשנות משטר פוגעני ואלים בעזרת אוכלוסייה שלא חונכה על ברכי הדמוקרטיה. כיצד להגיע אל המעמדות הנפגעים וליצור בעזרתם מחאה שתטלטל את המדינה ותסיר את העול מידי שלטון הדיקטטור וקלגסיו, ומידי בעלי ההון האינטרסנטים.

אין ספק שלעם הספר יש הרבה מה ללמוד מהגויים, ולארץ הקודש יש מה לאמץ מן הנכר.